כח האינרציה

כח האינרציה

ביקום, קיימת תופעה פיסיקאלית מאוד מעניינת, הנקראת בשם "כוח האינרציה" (כח ההתמד בעברית). ביאורה של תופעה זו הוא, כי כל גוף אשר נכנס לתנועה, ימשיך להתמיד בתנועתו כל עוד לא יפעל עליו כוח אחר שסותר/גורע מהתנועה של הכח הראשון. למעשה, כאשר הגוף נכנס לתנועה, זה כבר נחשב לתנועה קבועה אלא אם יקרה משהו נוסף, שישפיע על התנועה הזו לעצירה או שינוי, כלומר מתוך עצמו התנועה היא אין סופית לכיוון הקבוע מרגע התנועה.

תופעה זו אומנם מתייחסת לגופים, אך מפתיע לגלות שהיא קיימת גם בהשקפותיהם של בני אדם. ישנם לא מעט אנשים, שהתנהגותם ומעשיהם הם תולדה של השקפת העולם אליה הם נחשפו בצעירותם והקיימת בהם רק מכוח האינרציה. כלומר, אם אדם נולד בבית דתי, הרי הוא בד"כ אדם דתי והדת נראית לו כאמת, אם האדם נולד בבית מסורתי הרי הוא בד"כ אדם מסורתי וזוהי הדרך "הנכונה" עבורו, ואם האדם נולד בבית חילוני, אזי בד"כ האדם הזה אינו שומר דת ומסורת יהודית, וממילא כביכול, גם אין בורא לעולם מבחינת אותו אדם.

כמובן שאפשר להבין את הנטייה הטבעית של האדם להצדיק את החברה בה הוא נולד, ואת הרצון להמשיך את דרכה. הרי הוא קיבל אהבה, וחום מהוריו (בד"כ), הדרכה נעימה והרבה מאד דברים שהוא אוהב ולמד להוקיר וליהנות מהם במהלך חייו, אז למה שלא ירצה להמשיך את דרכו זו?

אך האם זה הגיוני להתמיד בדרך בה הוא גדל, ללא כל בדיקה רק משום שהוא, נולד במקום כזה או אחר? הרי שהוא לא בחר את מקום הולדתו, לא בחר את מוצאו, את הוריו, את המצב הסוציו אקונומי וגם לא את השקפת חייהם והדרך שבה הם יחנכו ויגדלו אותו. לא אותם וגם לא את הסביבה שבה הוא גר מבחינת תושבים, חברים וכדומה.

עצם העובדה שהוא נולד בחברה מסוימת, זה מה שעושה אותה צודקת ונכונה? ואילו הוא היה בחברה אחרת, הצדק היה משתנה? יש הרבה אנשים שחושבים שאכן כך מתנהל העולם למרות שכמעט ואין מי שיחלוק כי עצם הולדתו של האדם בחברה מסוימת, אין בה כדי להצדיק את דרכה של אותה חברה.

אולם, לא כל וכמדומני שגם לא רוב, מאותם המסכימים לדברים הנ"ל, טרחו ובדקו בעצמם האם החברה בה הם נולדו היא הצודקת. אלו שכן בדקו, או לפחות מאמינים שהם בדקו, הרבה פעמים הגיעו למסקנה של "סובייקטיביות" שהכל יחסי, שמי שרוצה לחשוב בצורה מסוימת, יחשוב כך והאחר יחשוב אחרת, פלורליזם רעיוני ומחשבתי וכן על זה הדרך ומבלי להתבונן עמוק ביסוד עצמו שבלב המחשבה הזו שלהם – כלומר על מה המחשבה עצמה נשענת, אילו מושגי יסוד והגדרות שלא נבדקו הן אבני הבסיס של האמונה שלהם. גם אני הייתי בדיוק במקום הזה ובמצב הזה ובמשך שנים רבות הבדיקות שעשיתי לא היו יסודיות מספיק ולאחר מכן הנחתי שהבדיקות מהעבר שלי היו מספקות ומראש הרבה מהדברים שנחשפתי אליהם לאחר מכן כבר היו חסרי סיכוי מכיוון שהנחתי את המבוקש – הייתי שקוע בתוך האינרציה.

דבר ראשון, אם אנחנו נניח שזה בסדר שכל אחד ילך לפי אמת אחרת, או צדק אחר וכן הלאה, אז מיד נגיע לקונפליקט כאשר אחד יאמר משהו נגד השני. צד א' חושב שלצד ב' אין זכות קיום, מה יעשה צד ב'? זה מה שקרה בשואה למשל, חוקקו חוקים ששינו את ההגדרה של אנשים מסוימים, כגון בעלי מומים כאלו ואחרים, ובין היתר גם יהודים ואנשים אחרים והחליטו שאת האנשים האלו צריך להשמיד, והכל על פי הצדק והמוסר החדש שהם-הנאצים סיגלו לעצמם.

כלומר, האדם שאומר "איש באמונתו יחיה" (בניגוד למשפט המקורי שהוא "צדיק באמונתו יחיה") ועוד חושב שהוא מצטט מהתורה באומרו המשפט הנ"ל, למעשה חי במצב שבו הוא מודע לזה שהוא לא מקבל את מה שהוא אמר ברגע של קונפליקט. ככל שהפער בקונפליקט גדול יותר ו/או קיומי ובסיסי יותר, כך הבעיה קשה יותר. למשל, אם צד מסוים יחליט שמבחינתו החוק צריך לאסור שתייה עם קש במסעדה, יקומו לזה מתנגדים אבל לא הרבה. לעומת זאת אם יחליטו שצריך להכניס לכלא כל מי שהוא ממוצא כזה או אחר רק על בסיס המוצא שלו, קול זעקה אדיר יצא החוצה!

הנאצים טענו שהיהודים הביאו לעולם שני דברים שקריים ושזה מה שהרס את העולם. מהם אותם דברים? "מוסר" ו"מצפון". על פי הנאצים אין דבר כזה מוסר ומצפון כלליים – אובייקטיביים, אלא כל אחד לפי דעתו יחליט ("איש איש באמונתנו יחיה") ובמיוחד בדמוקרטיה, שבה הרוב מחליט יחד – חלוקת האחריות יורדת מן הפרט ומועברת לכלל ולכן זה "בסדר" לחוקק חוקים כפי שהם חוקקו (הגדרת בני אדם כנחותים וכדבר שצריך להפטר ממנו או לפחות לכל הפחות לעקר ולסרס אותם).

אני מניח שהרוב המוחלט של הקוראים יסכימו איתי שאין זו הדרך ויש מי שיטען שיש מה שנקרא "מיעוט נאור" בדמוקרטיה ראויה לשמה שאמור לעצור את חקיקת החוקים הלא נאורים ולא מוסריים האלו. אבל קודם כל… מי מחליט לשים איזה "מיעוט נאור" יהיה אחראי? איך מחליטים שהוא "נאור"? ומי הם אלו שמחליטים שהוא "נאור"? האם בדרך דמוקרטית? כלומר על פי השקפת הרוב, המיעוט כזה או אחר הוא "נאור"? הרי שזה מוביל בדיוק לאותה בעיה ואם תבחנו את ההיסטוריה, הרי שגרמניה הדמוקרטית ובמיוחד חוקת ויימאר, נחשבת כאחת ההצהרות הנעלות ביותר בדבר זכויות האדם וחירויותיו (שוויון החוק וכדומה) אך בפועל הדברים היו אחרת לגמרי.

דבר שני, בואו נבחן לרגע אם הנחת היסוד הזו… אם היא בכלל נכונה וראויה! בספר הזה, כבר בפרק הראשון אני אדון בנושא של "אמת אובייקטיבית, מוחלטת (אבסולוטית)" אבל רגע לפני שאנחנו מגיעים לשם בואו נעשה תרגיל קצר. כשאדם מניח הנחת יסוד ואומר "הכל סובייקטיבי", (כולל צדק, מוסר, ערכים וכדומה…) מה הוא בעצם אומר? המילה "סובייקטיבי" אומרת "יחסי". כלומר, הכוונה היא שהכל יחסי, שאין משהו שהוא קבוע ומוחלט. זה מקביל לחלוטין לאמירה הזו: "אין דבר מוחלט כלל".

שמתם לב מה קרה? אמרתי בדיוק את אותו הדבר, בלי לשנות את המשמעות אפילו קצת, אבל נתתי לזה את הביטוי שמסתתר מאחורי המילים הראשוניות "הכל סובייקטיבי" ופתאום התגלתה טעות לוגית עצומה ומדהימה.

כשמישהו אומר "אין דבר מוחלט כלל" (או "הכל סובייקטיבי") הוא עושה טעות לוגית גדולה מאד מכיוון שאם זה היה נכון מה שהוא אמר… אז המשפט "אין דבר מוחלט כלל" היה כלל מוחלט ונכון. אבל על פי העיקרון של המחשבה הזו ("אין דבר מוחלט כלל") זה לא יכול להיות ויש פה סתירה מוחלטת של המחשבה עצמה!

כלומר, כל מי שאוחז במחשבה הזו למעשה אוחז במשהו שהוא ביסוד שלו סותר את עצמו לחלוטין ואין הוא נכון. יש מילה אחרת להגדרה הזו וזה נקרא "שקר". כלומר הוא אוחז בשקר. אנחנו רק בתחילת הספר ואנשים יכולים להירתע כשהם רואים מילה כמו "שקר" ובמיוחד אלו שקוראים שורות אלו ועד היום המחשבה הזו ("הכל סובייקטיבי") הדהדה ואולי עדיין מהדהדת להם בראש… אבל זה חשוב מאד לומר כבר עכשיו את האמת ועל קצה המזלג להראות גם כיצד מגיעים אל האמת.

תראו כמה אפשר לדבר על ההשלכות שנובעות ממחשבה כמו "הכל סובייקטיבי", לנסות לבדוק בכל זאת איך אפשר להחליט שמישהו צודק, לייצר מודלים של "הרוב יחליט", מודל של "האיי קיו הגבוה יחליט", מודל של "ננסה, נטעה ונשנה", וכן על זה הדרך, עוד ועוד תיאוריות, מודלים ורעיונות… כשבכלל הכל מתבסס על משהו שאין מה להתייחס אליו בכלל כי הוא לא קיים וסותר את עצמו לחלוטין.

מה עשינו כאן? לקחנו מחשבה של בן אדם ובדקנו מה המשמעות שלה, המשכנו להסתכל על המחשבה מזוויות אחרות עד שהמחשבה הוכיחה שהיא עקבית ויש לה לגיטימיות מחשבית, או כמו שקרה במקרה הזה – הכשילה את עצמה לחלוטין.

סליחה, יש אנשים שאומרים… "אבל מה איכפת לי דרך נכונה או לא, אם אני מרוצה ממצבי הנוכחי זה צריך להיות מספיק לי." המציאות היא שפעמים רבות אנו פועלים לפי הדרך הנראית לנו כנכונה, למרות שהיא אינה נוחה לנו, כי גם כשאנו מאוד עייפים, ואמא מבקשת שנכין לה כוס תה כי כואב לה הראש, אזי אפילו שהעייפות גורמת לכך שכרגע זה לא מתאים לנו, אנו נקום ונעשה זאת, כי ערכית זה המעשה הנכון לעשותו! אז ברור שלא עושים דברים רק כי זה נוח, צריך לעשות כי זה נכון לעשות.

אבל האם המעשה הנכון לעשותו נקבע רק מכיוון שגדלנו במקום מסוים? אנחנו נענה ונבחן את הנושא הזה לעומק במהלך הספר. רמז: דבר לא יכול להיות "הנכון" אם הוא תלוי בדבר שמשתנה כל הזמן ומכאן סותר את עצמו.

גם אם יהיה מי שכרגע ימשיך לחשוב "אבל מה איכפת לי…", אני מקווה שהוא בכל זאת יסכים שאם ישנה דרך שהיא נכונה, ושאפשר גם להיות מאוד מרוצים ממנה, ושהיא גם יכולה לתת לו הנאות עצומות לאחר מאה ועשרים, אזי כדי ללכת בה ובמיוחד אם ההנאה ממנה גם במהלך הדרך וגם לאחריה היא הנאה הרבה יותר מועצמת וגבוהה מזו שיש לו כיום. אילו הייתה דרך כזו, ודאי שהיה צריך וכדאי ללכת בה, וכמעט כל אדם יאמר "אני מתנדב להיות הראשון שהולך בדרך כזו". אבל מי בכלל אמר שיש דבר כזה? ובכן, כל מה שמוטל עליך לעשות הוא פשוט לבוא ולבדוק, פתח את הראש, תפסיק את כח האינרציה, תהיה פתוח ותבחן את הדברים ולאט לאט תגלה שיש דרך כזו.

יש קוראים שהמחשבה שעוברת להם עכשיו בראש היא… "אני מתאר לעצמי שאתה תיכף תבוא ותגיד כמה חשוב להאמין שיש בורא, ותביא כל מיני סיפורים יפים מהתנ"ך וכדומה… אבל אתה צריך להבין, אין בסיפורים כדי לשכנע אותי, ולא הם שיגרמו לי לעבור לדרך, שצריך "טונות" של אמונה כדי ללכת בה. וזאת למרות שאני מאוד מכבד את המסורת. כי כאדם שעובד עם השכל ולא עם הרגש, אני צריך ראיות שכליות ולא סיפורים ושיהיו יפים ככל שיהיו. לכן נראה לי, שפשוט חבל על זמנך…!"

נכון, זמן הוא דבר יקר, לכן אל תניח שאנו נדבר על האמונה, אלא תרשה לי לעדכן אותך, אנו עומדים לדבר על הוכחות רבות בין לוגיות ושכלתניות ובין אם ראיות מדעיות הבנויות על השכל הישר, הוכחות שניתן ואף חובה לשקול בשכל ולא ברגש. רגע, רגע, אומר השואל, אתה רוצה להגיד לי שאפשר להוכיח בצורה לוגית שיש בורא לעולם? היום אני יודע לענות בצורה מוחלטת שודאי שכן. ניתן בהחלט ובצורה חד משמעית, רחבה ועמוקה.

יש מי שעדיין חושב לעצמו "מה שידוע לי זה שדת זה אמונה, ולכן או שאתה מאמין או שלא. אבל עכשיו הנך טוען שאפשר להוכיח זאת בצורה שכלית? שיש גן עדן וגיהנום? נשמות ובורא לעולם? אם זה דבר כ"כ שכלי איך ייתכן שישנם אנשים כה רבים שאינם מקיימים תורה ומצוות?"

יש בחירה לאדם וכמו שאתה נמצא עכשיו בצומת של בחירה האם לבדוק את האמת ולהמשיך לקרוא או לא וגם תוך כדי הקריאה, האם לפסול דברים מבלי להתעמק בהם ולבחון אותם או לא… כך כל אדם אחר ומכיוון ששנינו מסכימים שהדברים צריכים להיבחן לפי קו מחשבה לוגי ולא רגשי… בוא לא נתרגש ממה שהאחרים עושים, אלא ניבחן את הדבר בדרך שכלית, ואז תגלה כמה רבים הם הטוענים לנהוג ע"פ השכל, אך בפועל פועלים על ידי הרגש או יותר נכון "היצר" הוא זה שמכריע.

יש מקרים קשים עוד יותר, אנשים הולכים בדרך השכל אבל עושים טעות לוגית פה ושם ולפעמים אפילו בהנחות היסוד עצמן (ודוגמא "קטנה" לזה הבאתי למעלה בדוגמת "הכל סובייקטיבי" "יחסי") ואז כל שאר קו המחשבה שלהם, אפילו אם נכון וללא טעויות לוגיות מוביל אותם למסקנות מוטעות כי הנחת היסוד שגויה.

שיהיה לכולם בהצלחה!

הספר הזה מוגש לכל עם ישראל באהבה,