התשובה

אמונה על פי הנצרות והאסלאם (ואחרים) זוהי הנטייה לקבל דבר מסוים כנכון, ככל שהאמונה גבוהה/חזקה יותר, כך האדם מרגיש שהנטייה שלו לקבל את הדבר כנכון גבוהה יותר וזה נע ונד בין 0% – ודאות שהדבר לא נכון ועד 100% – ודאות שהדבר נכון, כלומר "אמונה מוחלטת" = ידיעה מוחלטת.

לפי היהדות, "אמונה" זה מלשון "אימון" ו"אמון" כלומר, לאחר שאתה יודע דבר מסוים אתה יכול לסמוך עליו, כשם שתינוק יודע שאימו אוהבת אותו, הוא סומך עליה יותר ויותר, נותן בה אמון ומאמין שהיא תעזור לו כשהוא זקוק לה.

על פי היהדות, הדבר הראשון לפני הכל זה ידיעת השם, ידיעת הבורא. כלומר לא מדובר בנטייה לחשוב שהבורא קיים אלא ידיעה ברורה ומוחלטת ורק לאחריה יש אמונה יהודית והיא למעשה הצהרה שהאדם "סומך על הבורא", מאמין לו ונותן בו אמון. כלומר אמונה יהודית מגיעה רק לאחר ידיעה מוחלטת שהשם קיים וכן דברים נוספים לגבי השם. אם כך, אז אמורה להיות דרך להגיע לידיעה מוחלטת שהשם קיים (וגם לדעת דברים רבים נוספים על הנהגתו וכדומה) אחרת כל היהדות קורסת. בספר הזה אנחנו נבחן את הנושא הזה לעומק ונראה האם וכיצד ניתן להגיע לידיעה ברורה, מוחלטת וחד משמעית על קיום השם.

לשם הפשטות, היות והמילה "אמונה" מושרשת חזק מאד בשפה היומיומית אצל אנשים במשמעות הכלל עולמית שלה, כלומר "הנטייה לחשוב שמשהו מסוים נכון או לא נכון" אני אשתמש במילה הזו במשמעות הזו במהלך הספר.

כל אחד ישאל עצמו במה הוא מאמין ועל בסיס מה הוא סיגל לעצמו את האמונה הזו. האם אמונה זו מבוססת? עד כמה זה מבוססת? והאם מה שהוא חושב זה רק מתוך הסביבה שבה הוא גדל ומה שאמרו סביבו)?) או שזוהי מחשבה אישית שלו מתוך בדיקה יסודית של הדברים. אני, כמו שכבר הזכרתי קודם, גדלתי בבית חילוני אשר שני ההורים שלי גם הם הגיעו מבתים חילוניים בעצמם ובמשך הרבה מאד שנים הצהרתי על עצמי כאתיאיסט ובשלב מסוים, התעורר בי הרצון לבדוק יותר לעומק דברים.

צריך להבין שכל אדם, בין אם מאמין בבורא העולם ובין אם לא, תמיד נמצא במצב שבו הוא מאמין במשהו, גם זה שאומר בפיו שהוא "אינו מאמין בדבר" מאמין במשהו. כשם שאדם יכול לומר "אני לא קיים", אין זה הופך אותו ללא קיים, כך אדם יכול לומר שהוא אינו מאמין בדבר ואין זה הופך את זה לנכון.

מי שטוען שהוא בעל נטייה לחשוב שאין בורא, "מאמין" שאין בורא.

מי שטוען שהוא לא "פה ולא שם" למעשה טוען שיש לו נטייה לחשוב שיש בורא באותה מידה שיש לו נטייה לחשוב שאין בורא, כלומר הוא מאמין בשתי האפשרויות במידה שווה (או לפחות כך הוא טוען).

הטענה שהתורה ניתנה מבורא העולם ושהוא כל יכול, היא טענה רצינית ואף גרנדיוזית מאד ולכן גם ניתן להסיק שאם יש איזושהי טעות בתורה אז כל התורה כולה נחשבת לפסולה, שכן בורא העולם שהוא כל יכול לא עושה טעויות. זוהי אחת הסיבות שבגללן ספרי תורה יהודיים עוברים בדיקה מוקפדת ביותר על כל אות, כל סימן ניקוד, כל פסיק, כל נקודה ואף כל קצה של אות – ואם יש טעות בדבר אחד קטנטן כל הספר תורה נחשב לספר רגיל וניתן לגרוס אותו! שימו לב מה נאמר פה…

כל מה שמישהו צריך לעשות כדי לסתור את כל היהדות כולה, זה לסתור פרט אחד כזה או אחר בתורה – וזה אומר שאם התורה היהודית קיימת אלפי שנים (מעל 3,000 שנים…) אז כנראה שהתורה היא אמת. צריך להדגיש שכאשר מישהו מנסה למצוא סתירה בתורה הוא חייב להבין למה הכוונה בתורה ולא להשתמש בדעה שטחית לגבי אותו נתון המופיע בתורה. כשם שלא היה הולך לספר פיזיקה ומחליט על דעת עצמו סתם כך שפרמטר כזה או אחר במשוואה מסמן אנרגיה כשהוא למעשה מסמן חשמל או כח מסוים… אלא בודק מה הכוונה האמיתית לפני שהוא מחליט משהו.

כלומר, אם אנחנו רוצים לבדוק דבר תורה, יש לבדוק לפי מה שיודעי דבר התורה אומרים לגבי אותו פרט. כמו כן, יש להשוות את הפרט הזה לעובדה מדעית ולא לשום תיאוריה כלשהי, מכיוון שתיאוריות משתנות ונעלמות מדי פעם…

דוגמא קלאסית תהיה שבעבר ניסו לומר שאין שימוש בתוספתן ולכן אין בורא לעולם, שכן בורא כל יכול לא היה מייצר איבר שאין בו שימוש. הטענה שבורא כל יכול לא היה בורא איבר שאין בו שימוש היא טענה לגיטימית, אבל למרות שאנשים מסוימים אחזו ברעיון **שלתוספתן אין שימוש… לא עברו הרבה שנים וגילו שיש לו שימוש יעיל וטוב. (בניגוד ל"אבולוציה" אשר אמורה ליצור אין ספור דברים ללא שימוש על כל דבר אחד בעל שימוש. ראה עוד בהרחבה בפרק המדבר על ה"אבולוציה" בספר זה).

** התוספתן משמש כמקלט לחיידקים שמועילים לגוף בעת שהגוף תחת התקפה. החיידקים הטובים נכנסים לתוספתן והוא מגן עליהם בזמן   שהגוף נלחם בפולש. לאחר שהסכנה עברה החיידקים הטובים  יוצאים החוצה ומתרבים מחדש בגוף.

דוגמא קלאסית נוספת היא שלפני כאלפיים שנה בספר הזוהר נאמר ונכתב שהעולם עגול, בניגוד לדעה הרווחת בקרב המדענים באותה תקופה ומיותר לציין מי צדק. אגב, באותה הנשימה כתוב באותו אזור בזוהר שבני אדם ממקומות שונים בעולם נראים שונה, שכשיש חושך לאלו, יש אור לאלו וכן הלאה – דברים שלקח הרבה מאד זמן להיכתב בדפי ההיסטוריה הרגילה כנכונים.

מהי דת בעצם? דת היא למעשה חוקה, אוסף של חוקים, הלכות מוסר וערכים אשר מי שמקיים אותם והולך בדרכם נחשב למקיים החוקה או החוקים ולכן במקביל נקרא אדם "דתי".

בפרקים הבאים אנו נבחן יחד במה כל אחד מאיתנו מאמין ומה המשמעויות של האמונה הזו כאשר הדבר הראשון והבסיסי ביותר שצריך לקבל ולהתעמק בו זה שאם אדם מאמין במשהו שפוסל את עצמו, כלומר עצם הרעיון סותר ופוסל את עצמו, אז מן הסתם שהוא אינו אמיתי וצריך להפסיק להאמין בו. זהו כלל יסוד בכל דבר בחיים, לדוגמא ברור לנו שאם אדם כלשהו יאמר:

"אני לא קיים" – ותדברו איתו והוא יאמר לכם בביטחון גמור "אני מאמין שאני לא קיים" אז ברור לכל אחד שאם הוא באמת היה מאמין בזה, הוא לא היה מדבר בכלל שכן עצם זה שהוא מדבר מוכיח שהוא מבין שיש קיימות עצמית שמסוגלת להביע את עצמה. כלומר האמונה שלו סותרת ופוסלת את עצמה בצורה הזו:

אם המשפט "אני לא קיים" נכון, אז לא הוא לא היה יכול להוציא אותו מהפה. עצם זה שהוא מוציא אותו מהפה מוכיח שהמשפט לא נכון.

זה מזכיר לי סיפור על אדם פלוני שהחליט ללכת לאבא שלו, שהוא רופא במקצועו, ואמר לו "אבא! אני מת".

האבא מסתכל עליו… חושב לעצמו ומתוך בלבול וקצת מבוכה, שואל את בנו "מה אמרת?" שכן הוא חושב שאולי הוא לא שמע טוב. הבן חוזר ואומר "אני מת!!!" האבא מבין שמדובר בהזיה רצינית כי הוא יודע בוודאות שהוא חי והוא מחליט שהוא יעזור לבנו המסכן להבין שהוא חי ובזה הוא יציל אותו מהסתכלות פסיכיאטרית עמוקה וכניסה למוסד סגור…

האבא לוקח את בנו למרפאה ואומר לו "אני רואה אותך ומדבר איתך, אתה לא מת…" ובנו אומר לו "מי אמר שאתה לא מת גם? וחוץ מזה, גם אם אתה חי, כנראה שיש לך כח מיוחד לראות מתים ולדבר איתם. כי אני מת! אין לי שום ספק בכך." האבא חושב ומחליט לבדוק בכלים מדעיים את בנו כדי להראות לו את גודל טעותו ולעזור לו לחזור לשפיות.

האבא מתחיל לבדוק את בנו ואומר לו "אני שומע דופק… הוא תקין לחלוטין! איזה יופי, אתה יכול להירגע – אתה חי". הבן עונה לו "יש לך טעות, אין סיכוי שאתה שומע את הדופק שלי, אתה אולי שומע משהו, אבל זה לא הדופק שלי, כי אני מת. נקודה. וחוץ מזה, אני רגוע – אל תדאג, זה שאני מת לא מלחיץ אותי."

האבא שלנו לא מוותר ומחבר את בנו למכשיר אק"ג שמראה מיד דופק תקין לחלוטין והוא מראה לו את הגרף "רואה? הנה הדופק שלך – יציב ותקין". בנו מתעקש "יש לך בעיות במכשירים, זה מציג גרפים של אנשים אחרים. אני מת אני אומר לך".

האבא המתוסכל צובט את בנו ואומר לו "הרגשת את זה?" הבן עונה לו "כן, אבל מתים מרגישים דברים כאלו – למה עשית את זה?".

האבא חושב וחושב ומחליט לשאול את בנו "מה ישכנע אותך שאתה חי ולא מת? האם אנשים מתים מדממים?" הבן חושב כמה שניות ואומר "לא, אנשים מתים לא מדממים כי הלב לא עובד יותר וסירקולצית הדם מפסיקה." האבא הרגיש נחת רוח, מיד לקח מחט דקה ונתן לבנו דקירה קלה באצבע… מיד החל לרדת דם…

האבא חש תחושת הקלה גדולה – הצלחתי להציל אותו ולהראות לו את האמת!

"נו, מה אתה אומר?" שואל האבא…

שקט כמה שניות… הבן יושב וחושב…

ואז… לאחר כמה שניות נוספות…

הבן אמר "תראה מה זה!! איזה פלא אדיר..!! מסתבר שמתים כן מדממים!!".

מי ששקוע במקום שבו הוא החליט מראש שהוא יודע את התשובות לפני שהוא מתעמק בדברים, למעשה מדבר כמו הבן בסיפור הזה. לא משנה כמה ידברו איתו ומה יראו לו, היות והוא החליט מראש מה התשובה – הוא ידבוק בה בלי קשר למציאות, להוכחות ולהבנה שכלית.

כשאנחנו ניגשים לבדוק משהו, אנחנו צריכים להפסיק לסתור את עצמנו ולקבל את האמת לאחר בדיקה מעמיקה מתוך רצון אמיתי לבדוק ולבחון. כשם שאמרתי בתחילת הספר, התנאי להבנת דבר מה (וזה נכון לגבי כל דבר) זה הרצון להבין באמת. זה משהו שרק האדם עצמו יכול להחליט לעשות ואין מישהו שיכול לעשות את זה בעבורו. אז תבדקו את עצמכם ותחליטו אם אתם רוצים להמשיך לקרוא ולבדוק את האמת… מתוך מקום פתוח שמוכן לבדוק ולבחון את האמת…